יש כמה תכונות שמבדילות את קובץ ה-GIF (Mobile Network Graphics) מפורמטים אחרים, למרות שהוא נועד להחליף את קובץ ה-GIF (עקב ערעורים על פטנטים מלפני זמן רב מאוד), שהוא דומה ל-GIF בכמה דרכים. קובץ PNG משתמש גם בדחיסת נתונים ללא אובדן, כלומר נתוני התמונה יידחסו בלי לפגוע באיכות החזותית. ניתן לכמת את לוח הצבעים של תמונה – "צבע שנוסף לאינדקס", כאשר PNG משתמש בלוח צבעים שמוגבל ל-256 צבעים, בדיוק כמו GIF. קובץ PNG נפוץ יותר מסוג truecolor יכול להכיל הרבה מאוד צבעים, עד 16 מיליון צבעים.
גם PNG וגם GIF תומכים בשקיפות, אבל יש ביניהם הבדל משמעותי. GIF מתייחס לשקיפות כאל הצעה בינארית – פיקסל הוא צבע אטום או שקוף לחלוטין. PNG תומך בשקיפות של "ערוץ אלפא", כלומר ניתן להגדיר כל פיקסל לרמת שקיפות בין 0 (שקיפות מלאה) ל-255 (אטום מלא).
בפועל, היעדר כמות משמעותית ודחיסת נתונים ללא אובדן נתונים, פירושה ששמירת תמונה כקובץ PNG אף פעם לא תוביל לירידה באיכות הוויזואלית. עם זאת, כמעט תמיד מתקבל גודל קובץ גדול מאוד בהשוואה לקידודים מודרניים יותר שהם ידידותיים לאינטרנט. המשמעות של גודל ההעברה של קובץ PNG היא שכמעט אף פעם לא האפשרות המתאימה לתוכן מצולם.
בשנים האחרונות, PNG היה מקובל יותר לשימוש במקרה יחיד, בתור הקידוד היחיד של רשת נקודות שתמך בשקיפות למחצה. כיום, כדאי להתייחס ל-PNG רק בגרפיקה פשוטה שדורשת שקיפות למחצה – למשל, לוגו של חברה עם הטלת צללית. יש להשוות אותה בקפידה לפורמטים מודרניים שתומכים בשקיפות למחצה, כמו WebP.
בדומה ל-GIF, PNG תוכנן כדי לפתור תרחישים לדוגמה שלעיתים קרובות מוגשים טוב יותר באמצעות SVG מבחינת יכולת ההתאמה וגודל הקובץ. לכן לפעמים מופיעה PNG שמשמשת כגרסת ברירת המחדל של רכיבי ממשק המשתמש במספר קטן של דפדפנים שלא תומכים ב-SVG, אבל השימוש בהם הולך וגדל.
במונחים מעשיים, PNG הוא אפשרות צליל שמאפשרת לנהל גרסה 'קנונית' של תמונת מקור, שניתנת לניהול בגודל, שנשמרה בסביבת הפיתוח המקומית שלכם או מחויבת למאגר של פרויקטים, למקרה שיהיה צורך לערוך גרסאות עתידיות של התמונה או לשמור אותה שוב בפורמטים חלופיים.
עם זאת, חשוב לציין שלמרות שהקידודים הם סטנדרטיים, לכלי עריכה שונים יש שיטות שונות לביצוע הקידוד – חלקם יעילים בהרבה מאחרים. לפני שמעבירים קובץ PNG בכל הקשר שהוא, חשוב להפעיל את הקבצים באמצעות כלים כמו Squoosh או Image Optim.