איך נוצר הגלובוס התלת-ממדי של פלאי העולם

Ilmari Heikkinen

מבוא לגלובוס התלת-ממדי של פלאי העולם

אם צפיתם באתר Google World Wonders שהושק לאחרונה בדפדפן שתומך ב-WebGL, יכול להיות שראיתם גלובוס מסתובב בתחתית המסך. במאמר הזה נסביר איך הגלובוס פועל ובמה השתמשנו כדי לבנות אותו.

כדי לתת לכם סקירה כללית מהירה, הגלובוס של פלאי העולם הוא גרסה שעברה שינויים רבים של WebGL Globe, שנוצר על ידי Google Data Arts Team. לקחנו את הגלובוס המקורי, הסרנו את החלקים של תרשים העמודות, שינינו את ההצללות, הוספנו סמנים מהודרים של HTML שניתן ללחוץ עליהם וגיאומטריה של יבשות Natural Earth מהדגמת GlobeTweeter של Mozilla (תודה רבה לסדריק פינסון!) כל זה כדי ליצור גלובוס מונפש ויפה שמתאים לערכת הצבעים של האתר ומוסיף לו עוד שכבה של תחכום.

התקציר העיצובי של הגלובוס היה ליצור מפה מונפשת יפה עם סמנים שניתן ללחוץ עליהם, הממוקמים מעל אתרי מורשת עולמית. עם המחשבה הזו, התחלתי לחפש משהו מתאים. הדבר הראשון שעלה לי בראש היה הגלובוס של WebGL, שנוצר על ידי צוות Google Data Arts. זה גלובוס והוא נראה מגניב. מה עוד צריך?

הגדרת הגלובוס של WebGL

השלב הראשון ביצירת הווידג'ט של הגלובוס היה להוריד את WebGL Globe ולהפעיל אותו. הגלובוס של WebGL זמין אונליין ב-Google Code, וקל להוריד ולהפעיל אותו. מורידים ומחלצים את קובץ ה-ZIP, נכנסים אליו ומריצים שרת אינטרנט בסיסי: python -m SimpleHTTPServer. (שימו לב: כברירת מחדל, אין ב-Excel קידוד UTF-8. אפשר להשתמש בקישור הזה). עכשיו, אם תעברו אל http://localhost:8000/globe/globe.html, אמור להופיע WebGL Globe.

כשהגלובוס של WebGL פעל, הגיע הזמן לחתוך את כל החלקים המיותרים. ערכתי את ה-HTML כדי להסיר את החלקים של ממשק המשתמש, והסרתי את ההגדרות של תרשים העמודות של הגלובוס מהפונקציה של אתחול הגלובוס. בסוף התהליך הזה, הופיע על המסך שלי גלובוס WebGL בסיסי מאוד. אפשר לסובב אותו וזה נראה מגניב, אבל זה פחות או יותר הכול.

כדי לחתוך את החלקים המיותרים, מחקתי את כל רכיבי ממשק המשתמש מהקובץ index.html של הגלובוס וערכתי את סקריפט האתחול כך שייראה ככה:

if(!Detector.webgl){
  Detector.addGetWebGLMessage();
} else {
  var container = document.getElementById('container');
  var globe = new DAT.Globe(container);
  globe.animate();
}

הוספת הגיאומטריה של היבשת

רצינו שהמצלמה תהיה קרובה לפני השטח של הגלובוס, אבל כשבדקנו את הגלובוס בהגדלה, הרזולוציה של המרקם לא הייתה מספיק טובה. כשמגדילים את התצוגה, המרקם של WebGL Globe הופך למטושטש ומורכב מריבועים. יכולנו להשתמש בתמונה גדולה יותר, אבל זה היה מאט את ההורדה וההפעלה של הגלובוס, אז בחרנו להשתמש בייצוג וקטורי של היבשות והגבולות.

כדי ליצור את הגיאומטריה של היבשה, השתמשתי בהדגמה של GlobeTweeter בקוד פתוח וטענתי את המודל התלת-ממדי שלה ל-Three.js. אחרי שהמודל נטען ורונדר, הגיע הזמן להתחיל לשפר את המראה של הגלובוס. הבעיה הראשונה הייתה שהמודל של מסת היבשה של הגלובוס לא היה מספיק כדורי כדי להתאים ל-WebGL Globe, אז בסופו של דבר כתבתי אלגוריתם מהיר לפיצול רשת שהפך את המודל של מסת היבשה לכדורי יותר.

בעזרת מודל כדורי של מסת קרקע, הצלחתי למקם אותו קצת מעל פני השטח של הגלובוס, וכך ליצור יבשות צפות עם קו שחור של 2 פיקסלים מתחתיהן, שיוצר מעין צל. ניסיתי גם קווי מתאר בצבעי ניאון כדי ליצור מראה בסגנון הסרט "טרון".

אחרי שעיבדתי את הגלובוס ואת שטחי היבשה, התחלתי להתנסות במראות שונים של הגלובוס. רצינו מראה מונוכרומטי מאופק, אז בחרתי בגלובוס וביבשות בגווני אפור. בנוסף לקווי המתאר של הניאון שהזכרתי, ניסיתי גלובוס כהה עם רקע כהה על רקע בהיר, וזה נראה די מגניב. אבל הניגודיות הייתה נמוכה מדי, אז היה קשה לקרוא את הטקסט והוא לא התאים לאווירה של הפרויקט, אז ויתרתי על זה.

רעיון מוקדם נוסף שהיה לי לגבי המראה של הגלובוס היה לגרום לו להיראות כמו פורצלן מזוגג. לא הצלחתי לנסות את זה כי לא הצלחתי לכתוב הצללה כדי ליצור את מראה הפורצלן (עורך חומרים חזותיים היה יכול להיות נחמד). הדבר הכי קרוב שניסיתי היה הגלובוס הלבן הזוהר הזה עם מסות יבשה שחורות. הוא די נחמד, אבל הניגודיות גבוהה מדי. וזה לא נראה טוב. אז עוד אחד למגרש הגרוטאות.

ההצללות בגלובוסים בשחור-לבן משתמשות בסוג של תאורה אחורית מפוזרת מזויפת. הבהירות של הגלובוס תלויה במרחק של המשטח מהמסך. לכן הפיקסלים במרכז הגלובוס שפונים למסך כהים, והפיקסלים בקצוות הגלובוס בהירים. בשילוב עם רקע בהיר, הגלובוס משקף את הרקע הבהיר המפוזר, ויוצר מראה של אולם תצוגה קלאסי. הגלובוס השחור משתמש גם במרקם של WebGL Globe כמפת ברק, כך שהמדפים היבשתיים (אזורי מים רדודים) נראים מבריקים בהשוואה לחלקים האחרים של הגלובוס.

כך נראה הצללן של האוקיינוס בגלובוס השחור. הצללת קודקודים בסיסית מאוד והצללת פיקסלים מאולתרת בסגנון "הו, זה נראה די נחמד שינוי קל, שינוי קל".

    'ocean' : {
      uniforms: {
        'texture': { type: 't', value: 0, texture: null }
      },
      vertexShader: [
        'varying vec3 vNormal;',
        'varying vec2 vUv;',
        'void main() {',
          'gl_Position = projectionMatrix * modelViewMatrix * vec4( position, 1.0 );',
          'vNormal = normalize( normalMatrix * normal );',
          'vUv = uv;',
        '}'
      ].join('\n'),
      fragmentShader: [
        'uniform sampler2D texture;',
        'varying vec3 vNormal;',
        'varying vec2 vUv;',
        'void main() {',
          'vec3 diffuse = texture2D( texture, vUv ).xyz;',
          'float intensity = pow(1.05 - dot( vNormal, vec3( 0.0, 0.0, 1.0 ) ), 4.0);',
          'float i = 0.8-pow(clamp(dot( vNormal, vec3( 0, 0, 1.0 )), 0.0, 1.0), 1.5);',
          'vec3 atmosphere = vec3( 1.0, 1.0, 1.0 ) * intensity;',
          'float d = clamp(pow(max(0.0,(diffuse.r-0.062)*10.0), 2.0)*5.0, 0.0, 1.0);',
          'gl_FragColor = vec4( (d*vec3(i)) + ((1.0-d)*diffuse) + atmosphere, 1.0 );',
        '}'
      ].join('\n')
    }

בסופו של דבר בחרנו בגלובוס כהה עם יבשות בצבע אפור בהיר, שמואר מלמעלה. הוא היה הכי קרוב לתיאור העיצוב ונראה נחמד וקריא. בנוסף, הניגודיות הנמוכה של הגלובוס מבליטה את הסמנים ואת שאר התוכן. בגרסה שלמטה האוקיינוסים שחורים לגמרי, ואילו בגרסת הייצור האוקיינוסים אפורים כהים והסמנים קצת שונים.

יצירת הסמנים באמצעות CSS

אם כבר מדברים על סמנים, אחרי שהגלובוס ושטחי היבשה פעלו, התחלתי לעבוד על סמני המיקום. החלטתי להשתמש ברכיבי HTML בסגנון CSS בשביל הסמנים, כדי שיהיה קל יותר ליצור ולעצב אותם, ואולי גם להשתמש בהם שוב במפה הדו-ממדית שהצוות עבד עליה. באותו זמן גם לא ידעתי איך להפוך את סמני ה-WebGL לניתנים ללחיצה, ולא רציתי לכתוב קוד נוסף כדי לטעון או ליצור את המודלים של הסמנים. בדיעבד, סמני ה-CSS פעלו היטב, אבל מדי פעם היו בעיות בביצועים כשהיו שינויים במנועי הרינדור והקומפוזיציה של הדפדפן. מבחינת ביצועים, עדיף היה ליצור את הסמנים ב-WebGL. מצד שני, סמני ה-CSS חסכו הרבה זמן פיתוח.

הסמנים ב-CSS מורכבים מכמה רכיבי div במיקום מוחלט עם המאפיין transform ב-CSS. הרקע של הסמנים הוא גרדיאנט CSS, והחלק המשולש של הסמן הוא div מסובב. לסמנים יש הטלת צללית קטנה כדי להבליט אותם מהרקע. הבעיה הכי גדולה עם הסמנים הייתה לגרום להם לפעול בצורה מספיק טובה. זה אולי נשמע עצוב, אבל ציור של כמה עשרות רכיבי div שזזים ומשנים את ה-z-index שלהם בכל פריים, זו דרך די טובה להפעיל כל מיני מלכודות רינדור בדפדפן.

הדרך שבה הסמנים מסונכרנים עם הסצנה התלת-ממדית לא מסובכת מדי. לכל סמן יש Object3D תואם בסצנת Three.js, שמשמש למעקב אחרי הסמנים. כדי לקבל קואורדינטות של מרחב המסך, אני לוקח את המטריצות של Three.js עבור הגלובוס והסמן, ומכפיל אותן בווקטור אפס. מזה אני מקבל את מיקום הסמן בסצנה. כדי לקבל את מיקום הסמן במסך, אני מקרין את מיקום הסצנה דרך המצלמה. הווקטור המוטל שנוצר מכיל את הקואורדינטות של הסמן במרחב המסך, והוא מוכן לשימוש ב-CSS.

var mat = new THREE.Matrix4();
var v = new THREE.Vector3();

for (var i=0; i<locations.length; i++) {
  mat.copy(scene.matrix);
  mat.multiplySelf(locations[i].point.matrix);
  v.set(0,0,0);
  mat.multiplyVector3(v);
  projector.projectVector(v, camera);
  var x = w * (v.x + 1) / 2; // Screen coords are between -1 .. 1, so we transform them to pixels.
  var y = h - h * (v.y + 1) / 2; // The y coordinate is flipped in WebGL.
  var z = v.z;
}

בסופו של דבר, הגישה המהירה ביותר הייתה להשתמש בטרנספורמציות CSS כדי להזיז את הסמנים, לא להשתמש בהפחתת אטימות כי היא הפעילה נתיב איטי ב-Firefox, ולהשאיר את כל הסמנים ב-DOM, ולא להסיר אותם כשהם עברו מאחורי הגלובוס. ניסינו גם להשתמש בטרנספורמציות תלת-ממדיות במקום במדדי z, אבל משום מה זה לא עבד כמו שצריך באפליקציה (אבל זה כן עבד במקרה בדיקה מצומצם, לכו תבינו), והיינו כמה ימים לפני ההשקה בשלב הזה, אז היינו צריכים להשאיר את החלק הזה לתחזוקה שאחרי ההשקה.

כשלוחצים על סמן, הוא מתרחב לרשימה של שמות מקומות שאפשר ללחוץ עליהם. כל זה הוא HTML DOM רגיל, אז היה קל מאוד לכתוב אותו. כל הקישורים והטקסט פועלים בלי שום עבודה נוספת מצידנו.

הקטנת גודל הקובץ

אחרי שהדמו פעל והיה מחובר לשאר האתר של פלאי העולם, עדיין הייתה בעיה אחת גדולה שצריך לפתור. גודל הרשת בפורמט JSON של מסת היבשה של כדור הארץ היה בערך 3 מגה-בייט. לא מתאים לדף הראשי של אתר תדמית. הדבר הטוב היה שדחיסת הרשת באמצעות gzip הקטינה אותה ל-350KB. אבל 350KB זה עדיין קצת גדול. אחרי כמה אימיילים הצלחנו לגייס את וון צ'ון, שעבד על דחיסת הרשתות הענקיות של Google Body, כדי שיעזור לנו לדחוס את הרשת. הוא דחס את הרשת מרשימה שטוחה וגדולה של משולשים שניתנו כקואורדינטות JSON לקואורדינטות דחוסות של 11 ביט עם משולשים באינדקס, והקטין את גודל הקובץ ל-95kB ב-gzip.

שימוש ברשתות דחוסות לא רק חוסך ברוחב פס, אלא גם מאפשר לנתח את הרשתות מהר יותר. כדי להפוך 3 מגה-בייט של מספרים שהומרו למחרוזות למספרים מקוריים, נדרשת הרבה יותר עבודה מאשר לנתח 100 קילו-בייט של נתונים בינאריים. ההקטנה של גודל הדף ב-250KB היא גם מאוד שימושית, כי היא מקצרת את זמן הטעינה הראשוני לפחות משנייה בחיבור של 2Mbps. מהיר יותר וקטן יותר, פשוט מעולה!

במקביל, שיחקתי עם טעינת קובצי ה-Shapefile המקוריים של Natural Earth, שמהם נגזרת הרשת של GlobeTweeter. הצלחתי לטעון את קובצי ה-Shapefile, אבל כדי לעבד אותם כשטחי יבשה שטוחים צריך לבצע טריאנגולציה (עם חורים לאגמים, כמובן). הצלחתי ליצור משולשים מהצורות באמצעות כלי השירות של THREE.js, אבל לא מהחורים. לרשתות שהתקבלו היו קצוות ארוכים מאוד, ולכן היה צריך לפצל את הרשת למשולשים קטנים יותר. בקיצור, לא הצלחתי לגרום לזה לעבוד בזמן, אבל הדבר המגניב הוא שפורמט Shapefile הדחוס יותר היה נותן לך מודל של שטח יבשתי בגודל 8KB. לא נורא, אולי בפעם הבאה.

עבודה עתידית

דבר אחד שאפשר לשפר הוא האנימציות של הסמנים. עכשיו כשהם עוברים את האופק, האפקט קצת מוגזם. בנוסף, יהיה נחמד אם תהיה אנימציה מגניבה לפתיחת הסמן.

מבחינת הביצועים, שני הדברים שחסרים הם אופטימיזציה של אלגוריתם פיצול הרשת והאצת הסמנים. חוץ מזה, הכול בסדר. נהדר!

סיכום

במאמר הזה תיארתי איך בנינו את הגלובוס התלת-ממדי לפרויקט "פלאי העולם" של Google. אני מקווה שנהניתם מהדוגמאות ושתנסו ליצור ווידג'ט גלובוס משלכם בהתאמה אישית.

קובצי עזר