היתרונות והחסרונות של שימוש בלוגיקת תפוגה עקבית או שונה בשכבות המטמון של קובץ ה-Service Worker והמטמון של HTTP.
אמנם קובצי שירות (service workers) ואפליקציות אינטרנט מתקדמות (PWA) הופכים לסטנדרטים של אפליקציות אינטרנט מודרניות, אבל שמירת משאבים במטמון הפכה למורכבת יותר מאי פעם. במאמר הזה נסביר באופן כללי על שמירה במטמון הדפדפן, כולל:
- תרחישי השימוש וההבדלים בין שמירה במטמון של קובץ השירות (service worker) לבין שמירה במטמון של HTTP.
- היתרונות והחסרונות של אסטרטגיות שונות לתפוגת השמירה במטמון של קובצי שירות (service worker) בהשוואה לאסטרטגיות רגילות של שמירה במטמון של HTTP.
סקירה כללית על תהליך השמירה במטמון
ברמה הכללית, הדפדפן פועל לפי סדר השמירה במטמון הבא כשהוא מבקש משאב:
- מטמון של Service Worker: ה-Service Worker בודק אם המשאב נמצא במטמון שלו ומחליט אם להחזיר את המשאב עצמו על סמך אסטרטגיות השמירה במטמון שתוכנתו. חשוב לזכור שהפעולה הזו לא מתבצעת באופן אוטומטי. צריך ליצור גורם מטפל באירועי אחזור ב-Service Worker וליירט בקשות לאחזור מהרשת, כדי שהבקשות יטופלו מהמטמון של ה-Service Worker ולא מהרשת.
- מטמון HTTP (נקרא גם מטמון הדפדפן): אם המשאב נמצא במטמון HTTP והתוקף שלו עדיין לא פג, הדפדפן משתמש באופן אוטומטי במשאב ממטמון ה-HTTP.
- בצד השרת: אם לא נמצא שום דבר במטמון של קובץ השירות (service worker) או במטמון ה-HTTP, הדפדפן עובר לרשת כדי לבקש את המשאב. אם המשאב לא נשמר במטמון ב-CDN, הבקשה צריכה לחזור עד לשרת המקור.

שכבות של שמירה במטמון
שמירה במטמון של קובץ שירות (service worker)
Service Worker מיירט בקשות HTTP מסוג רשת ומשתמש באסטרטגיית שמירה במטמון כדי לקבוע אילו משאבים צריך להחזיר לדפדפן. למטמון של ה-service worker ולמטמון ה-HTTP יש אותה מטרה כללית, אבל המטמון של ה-service worker מציע יותר יכולות שמירה במטמון, כמו שליטה מפורטת על מה בדיוק נשמר במטמון ואיך השמירה במטמון מתבצעת.
שליטה במטמון של קובץ השירות (service worker)
רכיב Service Worker מיירט בקשות HTTP באמצעות רכיבי event listener (בדרך כלל האירוע fetch). קטע הקוד הזה מדגים את הלוגיקה של אסטרטגיית שמירה במטמון מסוג Cache-First.

מומלץ מאוד להשתמש ב-Workbox כדי להימנע מהמצאת הגלגל מחדש. לדוגמה, אתם יכולים לרשום נתיבים של כתובות URL של משאבים באמצעות שורה אחת של קוד ביטוי רגולרי.
import {registerRoute} from 'workbox-routing';
registerRoute(new RegExp('styles/.*\\.css'), callbackHandler);
אסטרטגיות לשמירה במטמון של קובצי Service Worker ותרחישים לדוגמה
בטבלה הבאה מתוארות אסטרטגיות נפוצות לשמירה במטמון של קובצי שירות, ומתי כל אסטרטגיה שימושית.
| אסטרטגיות | הסבר על עדכניות | תרחישים לדוגמה |
|---|---|---|
| רשת בלבד | התוכן צריך להיות עדכני כל הזמן. |
|
| הרשת חוזרת למטמון | עדיף להציג את התוכן החדש. עם זאת, אם הרשת לא פועלת או לא יציבה, אפשר להציג תוכן קצת ישן. |
|
| Stale-while-revalidate | מותר להציג תוכן שנשמר במטמון באופן מיידי, אבל בעתיד צריך להשתמש בתוכן מעודכן שנשמר במטמון. |
|
| קודם מטמון, חזרה לרשת | התוכן לא קריטי ואפשר להציג אותו מהמטמון כדי לשפר את הביצועים, אבל ה-service worker צריך לבדוק מדי פעם אם יש עדכונים. |
|
| מטמון בלבד | התוכן משתנה לעיתים רחוקות. |
|
יתרונות נוספים של שמירה במטמון של קובץ השירות (service worker)
בנוסף לשליטה המפורטת בלוגיקת השמירה במטמון, השמירה במטמון של קובץ השירות (service worker) מספקת גם:
- יותר זיכרון ונפח אחסון למקור: הדפדפן מקצה משאבים למטמון HTTP לפי מקור. במילים אחרות, אם יש לכם כמה תת-דומיינים, כולם משתפים את אותו מטמון HTTP. אין ערובה לכך שהתוכן של המקור או הדומיין שלכם יישאר במטמון ה-HTTP למשך זמן רב. לדוגמה, משתמש יכול לנקות את המטמון באופן ידני דרך ממשק המשתמש של הגדרות הדפדפן, או להפעיל טעינה מחדש של דף. כשמשתמשים במטמון של Service Worker, יש סיכוי גבוה בהרבה שהתוכן יישאר במטמון. מידע נוסף זמין במאמר אחסון מתמיד.
- גמישות רבה יותר ברשתות לא יציבות או בחוויות אופליין: במטמון ה-HTTP יש רק אפשרות בינארית: או שהמשאב נשמר במטמון, או שלא. בעזרת שמירה במטמון של קובץ השירות (service worker), אתם יכולים לצמצם בקלות רבה יותר "תקלות" קטנות (באמצעות האסטרטגיה stale-while-revalidate), להציע חוויית אופליין מלאה (באמצעות האסטרטגיה Cache only) או אפילו משהו באמצע, כמו ממשקי משתמש מותאמים אישית שבהם חלקים מהדף מגיעים מהמטמון של קובץ השירות וחלקים מסוימים לא נכללים (באמצעות האסטרטגיה Set catch handler) במקרים המתאימים.
שמירה במטמון של HTTP
בפעם הראשונה שהדפדפן טוען דף אינטרנט ומקורות מידע שקשורים לנושא, הוא שומר את המשאבים האלה במטמון ה-HTTP שלו. בדרך כלל, הדפדפנים מפעילים את המטמון של HTTP באופן אוטומטי, אלא אם משתמש הקצה השבית אותו באופן מפורש.
כשמשתמשים בשמירה במטמון של HTTP, מסתמכים על השרת כדי לקבוע מתי לשמור משאב במטמון ולכמה זמן.
שליטה בתפוגה של מטמון HTTP באמצעות כותרות של תגובות HTTP
כשהשרת מגיב לבקשה של דפדפן למשאב, השרת משתמש בכותרות של תגובות HTTP כדי להורות לדפדפן כמה זמן לשמור את המשאב במטמון. מידע נוסף זמין במאמר כותרות תגובה: הגדרת שרת האינטרנט.
אסטרטגיות לשמירה במטמון של HTTP ותרחישי שימוש
שמירת HTTP במטמון היא הרבה יותר פשוטה משמירת קובץ שירות (service worker) במטמון, כי שמירת HTTP במטמון עוסקת רק בלוגיקה של תפוגת משאבים שמבוססת על זמן (TTL). כדי לקבל מידע נוסף על אסטרטגיות לשמירה במטמון של HTTP, אפשר לעיין במאמרים באילו ערכים של כותרות תגובה כדאי להשתמש? ומניעת בקשות מיותרות לאחזור מהרשת באמצעות מטמון HTTP (סיכום).
תכנון הלוגיקה של תפוגת המטמון
בקטע הזה מוסברים היתרונות והחסרונות של שימוש בלוגיקת תפוגה עקבית בשכבות של מטמון ה-Service Worker ומטמון ה-HTTP, וגם היתרונות והחסרונות של לוגיקת תפוגה נפרדת בשכבות האלה.
לוגיקת תפוגה עקבית לכל שכבות המטמון
כדי להדגים את היתרונות והחסרונות, נבחן 3 תרחישים: לטווח ארוך, לטווח בינוני ולטווח קצר.
| תרחישים | שמירה במטמון לטווח ארוך | שמירה במטמון לטווח בינוני | שמירה במטמון לטווח קצר |
|---|---|---|---|
| אסטרטגיית שמירה במטמון של קובץ השירות (service worker) | מטמון, חזרה לרשת | Stale-while-revalidate | הרשת חוזרת למטמון |
| אורך חיים (TTL) של מטמון קובץ השירות (service worker) | 30 ימים | יום אחד | 10 דקות |
| הגיל המקסימלי של מטמון HTTP | 30 ימים | יום אחד | 10 דקות |
תרחיש: שמירה במטמון לטווח ארוך (מטמון, חזרה לרשת)
- כשהמשאב במטמון תקף (עד 30 ימים): ה-service worker מחזיר את המשאב מהמטמון באופן מיידי בלי לעבור לרשת.
- כשתוקף המשאב במטמון פג (אחרי יותר מ-30 ימים): ה-service worker ניגש לרשת כדי לאחזר את המשאב. לדפדפן אין עותק של המשאב במטמון ה-HTTP שלו, ולכן הוא עובר לצד השרת כדי לקבל את המשאב.
חיסרון: בתרחיש הזה, השמירה במטמון של HTTP פחות יעילה כי הדפדפן תמיד יעביר את הבקשה לצד השרת כשתוקף המטמון יפוג ב-Service Worker.
תרחיש: שמירה במטמון לטווח בינוני (stale-while-revalidate)
- כשהמשאב במטמון תקף (עד יום אחד): ה-service worker מחזיר את המשאב מהמטמון באופן מיידי, ועובר לרשת כדי לאחזר את המשאב. לדפדפן יש עותק של המשאב במטמון ה-HTTP שלו, ולכן הוא מחזיר את העותק הזה לקובץ השירות (service worker).
- כשתוקף המשאב במטמון פג (יותר מיום אחד): ה-service worker מחזיר את המשאב מהמטמון באופן מיידי, ופונה לרשת כדי לאחזר את המשאב. בדפדפן אין עותק של המשאב במטמון ה-HTTP שלו, ולכן הוא עובר לצד השרת כדי לאחזר את המשאב.
חיסרון: קובץ השירות (service worker) דורש ניקוי מטמון נוסף כדי לשנות את מטמון ה-HTTP, כדי להפיק את המרב משלב ה-revalidate.
תרחיש: שמירה במטמון לטווח קצר (הרשת חוזרת למטמון)
- כשהמשאב במטמון תקף (עד 10 דקות): ה-service worker עובר לרשת כדי לאחזר את המשאב. בדפדפן יש עותק של המשאב במטמון ה-HTTP שלו, ולכן הוא מחזיר אותו לקובץ השירות (service worker) בלי לעבור לצד השרת.
- אם פג התוקף של משאב במטמון (יותר מ-10 דקות): ה-service worker מחזיר את המשאב מהמטמון באופן מיידי, ופונה לרשת כדי לאחזר את המשאב. בדפדפן אין עותק של המשאב במטמון ה-HTTP שלו, ולכן הוא עובר לצד השרת כדי לאחזר את המשאב.
חיסרון: בדומה לתרחיש של שמירה במטמון לטווח בינוני, ה-Service Worker דורש לוגיקה נוספת של ביטול מטמון כדי לשנות את המטמון של HTTP, כדי לאחזר את המשאב העדכני ביותר מצד השרת.
Service worker בכל התרחישים
בכל התרחישים, המטמון של קובץ השירות עדיין יכול להחזיר משאבים שנשמרו במטמון כשהרשת לא יציבה. מצד שני, המטמון של HTTP לא אמין כשהרשת לא יציבה או לא זמינה.
לוגיקה שונה של תפוגת תוקף המטמון בשכבות המטמון של ה-Service Worker וה-HTTP
כדי להדגים את היתרונות והחסרונות, נבחן שוב תרחישים לטווח ארוך, לטווח בינוני ולטווח קצר.
| תרחישים | שמירה במטמון לטווח ארוך | שמירה במטמון לטווח בינוני | שמירה במטמון לטווח קצר |
|---|---|---|---|
| אסטרטגיית שמירה במטמון של קובץ השירות (service worker) | מטמון, חזרה לרשת | Stale-while-revalidate | הרשת חוזרת למטמון |
| אורך חיים (TTL) של מטמון קובץ השירות (service worker) | 90 ימים | 30 ימים | יום אחד |
| הגיל המקסימלי של מטמון HTTP | 30 ימים | יום אחד | 10 דקות |
תרחיש: שמירה במטמון לטווח ארוך (מטמון, חזרה לרשת)
- כשהמשאב במטמון של קובץ השירות (service worker) תקף (עד 90 ימים): קובץ השירות מחזיר את המשאב מהמטמון באופן מיידי.
- כשתוקף המשאב במטמון של ה-service worker פג (אחרי יותר מ-90 ימים): ה-service worker ניגש לרשת כדי לאחזר את המשאב. לדפדפן אין עותק של המשאב במטמון ה-HTTP שלו, ולכן הוא עובר לצד השרת.
יתרונות וחסרונות:
- יתרון: המשתמשים מקבלים תגובה מיידית כי ה-Service Worker מחזיר משאבים שנשמרו במטמון באופן מיידי.
- יתרון: ל-Service Worker יש שליטה מדויקת יותר על מתי להשתמש במטמון שלו ומתי לבקש גרסאות חדשות של משאבים.
- חיסרון: נדרשת אסטרטגיית שמירה במטמון מוגדרת היטב של קובץ השירות (service worker).
תרחיש: שמירה במטמון לטווח בינוני (stale-while-revalidate)
- כשהמשאב שנשמר במטמון תקף במטמון של קובץ השירות (<= 30 ימים): קובץ השירות מחזיר את המשאב שנשמר במטמון באופן מיידי.
- כשתוקף המשאב במטמון של ה-service worker פג (אחרי יותר מ-30 יום): ה-service worker ניגש לרשת כדי לקבל את המשאב. בדפדפן אין עותק של המשאב במטמון ה-HTTP שלו, ולכן הוא עובר לצד השרת.
יתרונות וחסרונות:
- יתרון: המשתמשים מקבלים תגובה מיידית כי ה-Service Worker מחזיר משאבים שנשמרו במטמון באופן מיידי.
- יתרון: ה-Service Worker יכול לוודא שהבקשה הבאה לכתובת URL מסוימת תשתמש בתגובה חדשה מהרשת, בזכות האימות מחדש שמתבצע "ברקע".
- חיסרון: נדרשת אסטרטגיית שמירה במטמון מוגדרת היטב של קובץ השירות (service worker).
תרחיש: שמירה במטמון לטווח קצר (הרשת חוזרת למטמון)
- כשהמשאב במטמון תקף במטמון של ה-service worker (עד יום אחד): ה-service worker עובר לרשת כדי לקבל את המשאב. הדפדפן מחזיר את המשאב מהמטמון של HTTP אם הוא נמצא שם. אם הרשת לא פועלת, קובץ השירות (service worker) מחזיר את המשאב מהמטמון של קובץ השירות (service worker)
- כשתוקף המשאב במטמון של ה-service worker פג (אחרי יותר מיום אחד): ה-service worker ניגש לרשת כדי לאחזר את המשאב. הדפדפן מאחזר את המשאבים דרך הרשת כי פג התוקף של הגרסה שנשמרה במטמון ה-HTTP שלו.
יתרונות וחסרונות:
- יתרון: כשהרשת לא יציבה או לא זמינה, ה-service worker מחזיר מיד משאבים שנשמרו במטמון.
- חיסרון: קובץ השירות (service worker) דורש cache-busting נוסף כדי לעקוף את המטמון של HTTP ולשלוח בקשות "Network first".
סיכום
בגלל המורכבות של השילוב בין תרחישי השמירה במטמון, אי אפשר ליצור כלל אחד שמתאים לכל המקרים. עם זאת, על סמך הממצאים בסעיפים הקודמים, יש כמה הצעות שכדאי לבחון כשמתכננים את אסטרטגיות המטמון:
- לוגיקת השמירה במטמון של ה-service worker לא צריכה להיות עקבית עם לוגיקת התפוגה של השמירה במטמון של HTTP. אם אפשר, כדאי להשתמש בלוגיקה של תפוגה ארוכה יותר ב-service worker כדי לתת לו יותר שליטה.
- שמירה במטמון של HTTP עדיין ממלאת תפקיד חשוב, אבל היא לא אמינה כשהרשת לא יציבה או מושבתת.
- כדאי לבדוק שוב את אסטרטגיות השמירה במטמון של כל משאב כדי לוודא שאסטרטגיית השמירה במטמון של ה-Service Worker מספקת את הערך שלה, בלי להתנגש עם המטמון של HTTP.